תחנת הרדיו הישנה


את משקרת, נחבאת בין השורות, סוררת, מה זאת אומרת, רציתְּ בכלל להיות זמרת.
הסיפור שלך הזוי, וכל ילדון יודע מה זה ראפ היום. אבל תמיד רצית יותר, רצית אלבום,
יותר מקום, רצית מרחב וצבע משלך, שורות שורות הצדיעו לך,
“את האחת היחידה”, אמרו לך שאת מדהימה, אבל חושבת את עצמה נורא.
אמרו, את נטע זר, את משוגעת, נושאת יותר מדיי קוצים עם דעת,
משבשת את התנועה, בכלל בת כמה את, הא? הא?

הראש שלך מלא דמעות והגיונות, הלב בחלומות,
שונאת דעות קדומות, מאמינה בטעויות ונפלאות.
הבטחת שתתעשתי. שלא תשירי שיר עם משוואות בתבניות,
“למי יש שער בעיתון, למי יש פה ×”×›×™ גדול
ומי ×”×›×™ יפה בעיר, ומי הכול יכול”

עזבי, לכי על האחד היחידי, נפצי את כל האלילים החדשים,
את הפסלים שברי, ובדורך חדשי, אל תחששי ואל תראי, דברי חופשי.
שירים שלא ינוס לֵחָם, ולב חכם, לכי זקוף, לכי איתן,
מילים כְּדָרְבָּנות דַבְּרי, בּשמֵךְ, ולא בשם העם.

על הנייר הלב שלך חשוף כמו לוח, לכל הכיוונים פתוח,
נותן לרוח לשחק ברגשות, מלחמת עולמות,
70 פנים לך ודעות, ובליבך אותות.

האמיני בעצמך, יפה שלי, זמרת. אני עפר קטן, ואת צמרת.
אל תהיי לרוח החופשית שלך סוהרת.
באתי לפתחך היום, זורח, נכון להתארח.
אני מודה, אני נרגש, אבל שבוי. רוצה להיות לך מלך, רוצה להיות ראוי.
אז אל ייחר אפֵּךְ, אל תעזביני, נסי לרגע במקומי, אולי תביני, האזיני.

אני מקדיש לך את הראפּ מכל הלב. אם לא תרצי אותי אני עוזב.
לא אגיד עלייך לעולם מילה רעה, לא אוציא דיבה, לא תתפסי אותי במחאה.

את התקווה היחידה, אהבתי הראשונה. צלחת איתי לילות טרופים כבדי שנה.
את תחנת הרדיו הישנה.


One response to “תחנת הרדיו הישנה”

  1. טאפ טאפ על הכתף כאילו ראפ לא מתחפף, אבק תעורף, אני מבין מה זה אומר לפרוח בחורף, מאחר, אבל תמיד היום הוא סוג של מחר.. לא ככה?
    מין הסתם הסצינה לא קלה, רגע – לא ידענו את ×–×” מההתחלה? לכן אני שר את ×–×” כשאני מרים תראש מהכרית, כמין שחרית: זובי על מחבקי הדובי.. התינוקות.. צבא הצבעיים הצבועים..
    אנחנו אחרים, לא רואים ממטר רַעִים, רק מַטַר רֵעִים.
    בכל אופן, אנחנו לעיתים דחויים אבל תמיד מחיוכים, כן כן, מראים חניכיים שלעסו חיים.

    יום צחור, מלא באור, טביעת אצבע.. חישוקי פנים הגזע.. לקחתי רגע כדי לראות סימנים של בגרות ואופי בטבע.
    אממ.. 🙂