Archive for July, 2007

נסיון בעברית

Monday, July 23rd, 2007
אני מנסה את עצמי. בעברית. הימים שבין המיצרים שלי, הם הימים שבין האלבומים. אם זה היה תלוי בי, הייתי מוציאה אלבום ביום. נשבעת. אני בטוחה שהיה נמצא מי שיתלונן עליו. תמיד יימצא מי שיתלונן. יותר מדיי אלבומים. יותר מדיי שירים בכל אלבום. מישהו תמיד יגיד משהו. אבל אני הייתי מאוד שמחה לנסות את זה. אלא שמצד שני, אני שמחה שהתמזל מזלי ואלוהים מנחית עליי את המגבלות הראויות. אם זה כסף. אם זה קונטלציה אירגונית כלשהי, או כל מגבלה חוץ-מוסיקאלית שמכריחה את המוסיקה שלי להתייחס לחיים בעל כורחה.
לא רק לחיים שלי, גם לחיים של אחרים.

במילים אחרות, גם כשאני כותבת על אהבה מאוד טעונה ואישית, אני ערה, נניח, לכסף שעולה להקליט אותה, את האהבה, וכמה זמן ייקח לה להגיע לרדיו.

וכל זאת הייתה מין הקדמה למה שעובר עליי בימים האלה. את כל האמת אני משאירה לאחרית הימים, אבל את חלקה הארי אני מנסה לספר. בשירים, או בין השירים. האמת השלמה, אם ישנה, תתחוור רק עם הזמן, במבט עתידי לאחור, ואז ודאי יהיו לי הגיונות חדשים בעניינה.

כרגע, שני אלבומים כמעט גמורים מחכים לגוֹדוֹ, ועוד איזה טון שירים מתפקעים על שולחני, סוֹ טוּ סְפִּיק. אָה, וגם הספר.

כשכל אלה נמצאים בחשיכה, טרם יציאתם לאור, משקלם הרבה יותר כבד.
כשהיצירות יוצאות לאור, הן שוחות בו כמו גוף במים, משקלם רגוע יותר, ואין לחץ על המפרקים.

כרגע אני בשיא הלחץ. מרוב זמן שחלף, האלבומים (שטרם יצאו לאור) משתנים מאליהם. אפילו אם שום דבר לא השתנה בהם, הם משתנים. כל סביבת ההתייחסות אליהם משתנה במהירות, ואין להם סיכוי להישאר על עומדם.

הלוואי שגם זו לטובה.

ובהזדמנות עברית זו, שני אלבומים שלקחו את ליבי:

האחד הוא אלבומו של סנדק הדרום, דוד פרץ, “הייקו בלוז” והשני הוא אלבומו של שלומי שבן, “עיר”.
האחד הוא מלך האלטרנטיבה, האחר הוא מלך המרכז
ואני באמת מתכוונת לסוג של מלכים

הם החברים המוסיקאלים היקרים שלי
שלמרות שהם עבריים מאוד, הם אוניברסאלים ועל-מקומיים הרבה יותר מרוב הלשונות הזרות שנשמעות במחוזותינו..

לא רק בגלל שנפשם במוסיקה והמוסיקה בנפשם באופן מלא וחכם ואוהב עולם ואדם, אלא שגם העברית שבתוכם היא כל כך שורשית, לא מתייפייפת, לא מתחכמת, רק חכמה ודייקנית מאוד,
והם מתענגים בה כמו במוסיקה שלהם
ויש להם שפה משלהם, וורבלית ומוסיקאלית, כה יחודית
שהיא חוצה עולמות

הנה, הדרינק הבא זה לכבודכם, דוד פרץ ושלומי שבן