HADARA

“הדרה היא בולדוזר תרבותי בגוף של בנאדם אחד. חילונית בירושלים, פסנתרנית שעושה Fאנק ורוק, אייקונוקלסטית נחושה בעלת שמחת חיים והומור שחור בו זמנית. תחשבו ברוס ספרינגסטין פוגש את אלניס מוריסט בתחילת דרכם. ותחשבו גם אמינם. היא סוללת לעצמה נישה תרבותית משלה, מחליפה ז’אנרים וזהויות. אי אפשר לתייג אותה. אינטלקטואלית בזירת הפופ. במילים מבריקות, ברהיטות ובאנינות, היא נוגסת בכל הפרות הקדושות….מושלמת מבחינה רגשית, האלבומים שלה הם אורגזמה מוסיקאלית.” (טאבלט מגאזין, ניו יורק  2009 -תרגום)

 הדרה לוין ארדי היא חלוצת הסצינה העצמאית בארץ, ואחת המוסיקאיות המבריקות והמוערכות במחוזותינו. היא סיימה לימודי קולנוע באוניברסיטת ניו יורק NYU בהצטיינות יתרה עם מענקי הצטיינות ע”ש הלנה רובינשטיין ופאולט גודארד. בגיל 24 כתבה וביימה פיצ’ר עצמאי ראשון,  אחרי 7 שנים בניו יורק, חזרה לארץ, ציירה, עבדה כעיתונאית לענייני תרבות, פירסמה ספר שירה בהוצאת תמוז, לימדה קולנוע, וביימה פרומואים וסרטים דוקומנטרים. בשנת 2000 עשתה מהפך בחייה, כשהתחילה, בגיל מאוחר, לעשות מוסיקה בלי כל נגיעה קודמת בתחום, התחילה מאפס, והפכה ליוצרת הפורייה ביותר בתחום, ולאחת המוכשרות, עם 10 אלבומים עטורי שבחים תוך 9 שנים, מפולק עד היפ הופ, הופעות מסוקרות באירופה, (bbc world), שיתופי פעולה מרשימים בחו”ל, בין השאר עם המפיק הסקוטי קאמרון (אואזיס, טראביס, איאן בראון, טורי איימוס), ובארץ (עם שלומי שבן, ירמי קפלן, רונה קינן, הבמאי תומר היימן), וביקורות משבחות בארץ ובעולם. ב 2012 חזרה לעתיד, נפרדה מחברת התלקיטים, ועובדת כרגע על אלבום חדש. היא גידלה כחד הורית את בנה, אדם ג’יימס לוין ארדי, שעובד גם הוא על אלבום הבכורה שלו.

The most prolific and courageous artist in the Israeli music industry, excelling in her wickedly brilliant lyrics (I’m the androgynous lover, I never loved another, but myself, still I need you to love me like nobody else), free spirit and superb songs.”(Pnai Plus 2009)

“She’s brutally honest, a crazy combination of Tom Waits and Joni Mitchell with a Janis Joplin edge” (Tony Paris, x-editor of Creative Loafing, US, May 2000)

Emotionally perfect, Hadara is a one-woman cultural steamroller. She’s a secular Jew living in Jerusalem, a pianist who plays rock music, a determined iconoclast who’s at once playful and dark-humored—think early Bruce Springsteen meets early Alanis Morrisette. Hadara is part of a clique of Israeli artist-intellectuals. She’s carved out a niche for her own art-pop music. ” ( Matthue Roth, Tablet Magazine, New York 2009 )