וכל ההקדמה ×”×–×ת (בסוף ×™×•×¦× ×ª×ž×™×“ שכל הפו×× ×˜×” כבר מוצתה בהקדמה, ומה ש×חריה ×”×•× ×¨×§ מין ××¡×ž×›×ª× ×ž×™×Ÿ ×”×—×™×™×) ב××” לומר ש×תמול ×”×™×” טוב (בהופעה), ×•×”×™×•× ×”×ª×—×™×œ רע, בחבלות תקשורתיות ×‘×™× ×™ לבין ×× ×©×™× ×™×§×¨×™× ×œ×™, ×•× ×©×רתי ×¢× ×˜×¢× ×©×œ בלג×ן רגשי עודף, ש×× ×™ ×œ× ×ž×¡×•×’×œ×ª להכיל, ושוב, הפחד ×”×–×” שעכשיו ××£ ×חד ×œ× ×™×הב ×ותי יותר (וז×ת למרות ש×תמול הייתה לי הופעה ב×מת ×ž×¦×•×™× ×ª). ×–×” תמיד ×”×‘×•×˜×•× ×œ×™×™×Ÿ של כל ×”×פטר-מ×ת’ של כל סערות ×”× ×¤×©, שעכשיו, בשקוט הסערה, ××£ ×חד ×œ× ×™×הב ×ותי. ×יכשהו × ×“×ž×” לי ×©×›×•×œ× ×™×•×“×¢×™× ×œ×”×¡×ª×“×¨ ×¢× ×–×”, ורק ×× ×™ × ×ª×§×¢×ª על ×יזו מילה (שלי) ×©× ×מרה ×ולי ×©×œ× ×‘×ž×§×•×ž×”, ×ו על טון דיבור (שלי) ×©× ×¨×’×© מכל×ו, והפיל כמה משוחות מרוב דהירה. הסביבה שלי ×“×•×•×§× ×ž×ž×©×™×›×” ×œ×”×ª× ×”×œ ×‘×ª×§×™× ×•×ª × ×¤×©×™×ª מדהימה בברי×ותה. ×יכשהו ×›×•×œ× ×™×•×“×¢×™× ×ª×ž×™×“ ×œ×©×™× ×”×›×•×œ בפרופורציה, ולהמשיך, ורק הלב שלי עוד ×ž×ª×¤×¢× ×‘×™×ª×¨ חרדות. ×× ×™ ××ž× × ×והבת לריב, ×בל לוקחת ×“×‘×¨×™× ×œ×œ×‘. ×× ×™ ×והבת להתווכח, ×בל × ×©×רת ×¢× ×—×¨×“×•×ª. מפוחדת מעצמי יותר מכל דבר ×חר. ×ין ספק ש×× ×™ חייבת להירגע עכשיו, ×× ×× ×™ ×œ× ×¨×•×¦×” להחמיר ×ת עצמי, ×¢× ×¢×¦×ž×™, ×•×¢× ×”×¢× ×™×™× ×™× ×¢×¦×ž× (×©×›×•×œ× ×¤×©×•×˜×™× ×•×¤×ª×™×¨×™× ×œ×”×¤×œ×™×, זו רק ×× ×™ שעושה מכל פתית שלג, קרחון ×רקטי). די כבר.
×–×” ×œ× ×”×™×•× ×©×œ×™
×–×” ×œ× ×”×™×•× ×©×œ×™. ×× ×™ כבר רו××”. ×”×ž×™×œ×™× ×ž×¡×ª×¨×‘×œ×•×ª, טון הדיבור שלי ×™×•×¦× ×ž×”×§×©×¨×•, עולה על גדותיו, ו×× ×™ מסתבכת ×יפה שרק ×פשר, מועדת ×œ×¤×•×¨×¢× ×•×ª ×¢× ×›×œ ×”×—×‘×¨×™× ×•×”×§×•×œ×’×•×ª. מוטב ×”×™×•× ×œ×©×ª×•×§. ×ו לכתוב. ××– לכתוב. לפי הפוסט ×”×חרון, ×•×’× ×œ×¤×™ ×”×©×™×¨×™× ×©×œ×™, ×פשר עוד לחשוב ש×× ×™ תמיד במשבר כלשהו, ×—×™×” תחת ×יומה המתמיד של ×יזו × ×•×™×¨×•×–×” בסיסית, שעלולה להתפרץ עליי, ×ו גרוע מכך, על מישהו ×חר, בכל רגע. ××– ×× ×™ מודיעה בז×ת, שלמרות מה ×©× ×“×ž×” לפעמי×, ×× ×™ מ×וד מרוצה מהחיי×, ב×ופן כללי. ××œ× ×©×›×œ ×”×¢× ×™×™×Ÿ (שלי, לפחות), ×”×•× ×œ×›×ª×•×‘ בעיקר ×¨×’×¢×™× ×©×ž×–×“×§×¨×™× ×œ×¨×¢×”, בין ××™× ×¡×•×£ ×¨×’×¢×™× ×חרי×, × ×—×ž×“×™× ×•×™×¤×™× ×•×©×•×˜×¤×™× ×›×ª×§× ×, ו×פילו ×ž×¨×¢×™×©×™× ×‘×™×•×¤×™×™×. על הטוב העליון, המרגש תמידית, ×‘× ×™×’×•×“ לכל ×”×ž×˜×™×¤×™× ×œ××œ×•×”×™× ×‘×©×¢×¨, ×ין לי ×¢× ×™×™×Ÿ לכתוב. ×ין לי ×¢× ×™×™×Ÿ לרוץ לספר על כך לחברה. למרות ש×× ×תבקש, ×ספר, ×× ×›×™ במסורה. ×œ× ×©×× ×™ רצה לספר לחברה כל ×¤×¢× ×©×¨×¢ לי, ×בל ×× ×‘×›×œ×œ לרוץ ולספר, ××– בעיקר על ×”×¨×’×¢×™× ×”×ž×–×“×§×¨×™× ×‘×—×¡×¨ ×”×יזון שלה×, בהפרעה שבה×, במורכבות המ×וד ×˜×¢×•× ×” שלה×. ×›×™ השמש ×”× ×¦×—×™×ª מעוורת, והטוב והשמחה ×©×‘×©×œ×•× ×•×‘×הבה ×ž×•×‘× ×™× ×ž××œ×™×”× ×¢×“ כדי כך ש×ין לי צורך לדבר על ×–×”. מה ש××™× ×• מובן מ×ליו ×–×” היופי ×©×‘×¨×’×¢×™× ×”×ž×—×•×¨×‘× ×™× ×©×‘×—×™×™×, היופי שמתגלה בביבי×, במה שלכ×ורה × ×“×ž×” כפחות-ערך, ופוליטיקלי ×œ× × ×›×•×Ÿ. ×ž×¢× ×™×™×Ÿ ×ותי לכתוב ולהיתפס ליופי המחוספס ×•×”× ×¨×¢×“ ×”×–×”, ולהזכיר לעצמי ×›×™ טוב ×’× ×”×•×, ×’× ×©×.